מרינה זורניצקי ואח' נ' ד"ר נאיל עבאייה ואח'

החלטה

בפני בקשה לסילוק על הסף של התובענה מחמת התיישנות; כלל ייחוד העילה והעדר חוות דעת רפואית, הבקשה הוגשה על ידי ד"ר נאיל עבאייה ומרכז רפואי העמק (להלן- "המבקשים") ביום 25.11.2012 (להלן- "הבקשה"). אעיר כי במסגרת הבקשה נתבקשתי להאריך את המועד להגשת כתב הגנה בהתאם.

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

לטענת המבקשים, בעוד שהתאונה אירעה ביום 1.5.1995, הרי שהתביעה הוגשה ביום 13.9.2012, קרי בחלוף 17.5 שנים מיום התאונה ובכך דינה של התביעה להתיישן. טוענים המבקשים כי עילת התביעה של המשיבה 2, קיבוץ גזית אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן- "המשיבה 2") נולדה ביום 1.5.1995 וברי כי התיישנה, באשר למשיבה 1, זורניצקי מרינה (להלן- "המשיבה 1") מאחר וזו הייתה קטינה במועד התאונה תביעתה נידונה להתיישנות בהגיעה לגיל 25, לטענת המבקשים התביעה הוגשה כאשר מלאו לה 25 שנים ולכן תביעתה התיישנה. עוד נטען כי על פי ההלכה הפסוקה וכן לפי הוראות סעיף 8(א) בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן- "החוק") הקבוע את כלל ייחוד העילה, לא ניתן להגיש תביעה על פי פקודת הנזיקין כנגד המבקשים, אשר טיפלו במשיבה 1 לאחר תאונת הדרכים בה הייתה מעורבת, עילת התביעה הייחודית הינה על פי החוק ולא על פי הפקודה. טענה נוספת של המבקשים הינה כי חוות הדעת אשר צורפה על ידי המשיבות אינה בגדר חוות דעת שברפואה וכי זו אינה קובעת קיומה של רשלנות, לפיכך מתבקש בית המשפט להורות על סילוק התביעה שכן אין בנמצא חוות דעת ברפואה אשר תומכת בטענות המשיבות.

לטענת המשיבות, המשיבה 1 הינה ילידת נובמבר 1987 ומשכך ברי כי במועד הגשת התביעה הייתה בת פחות מ- 25 שנים ומכאן כי התביעה לא התיישנה, כנגדה כמו גם כנגד המשיבה 2. בהתייחס לכלל ייחוד העילה טוענות המשיבות כי עניינה של התובענה הינה ברשלנות המבקשות בטיפול במשיבה 1 ולא בגין תאונת הדרכים. באשר לחוות הדעת טוענות המשיבות כי הטענות כנגדה הינן סתמיות ואין בהן כדי להביא לקבלתן. עוד נטען כי על פי ההלכה הפסוקה כיום, סילוק תביעה על הסף ייעשה במקרים חריגים ובית המשפט לא ייעתר לבקשה מהסוג הזה ככל וקיים סיכוי ולו הקלוש לקבלת התביעה.

העובדות בתמצית הינן:

על פי כתב התביעה, ביום 1.5.1995 אירעה תאונת דרכים בצומת גזית, בה הייתה מעורבת המשיבה 1. התובעת אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ עד ליום 5.5.1995, אז הועברה לכירורגיית ילדים ואושפזה במחלקה זו עד ליום 11.5.1995. המשיבה 1 שוחררה מבית החולים כאשר אובחן אצלה קרע בטחול. במהלך 2006 אובחנה כמי שסובלת מ- "טרומבוציטופניה אימונית". ניתוח שבוצע ביום 13.3.2007 על ידי המבקשות לא צלח (סע' 7 בכתב התביעה). שכן, לשיטת המשיבות, אף לאחר ביצוע הניתוח לכריתת הטחול בשנת 2007 סבלה המשיבה 1 נוכח זאת שהמבקשות לא פעלו כפי הנדרש מהם ולא הסירו את כל הטחול (והטחולנים), נוכח כל האמור כיום למשיבה קיימת נכות משוקללת בגובה 55% (סע' 11 בכתב התביעה).

דיון:

הלכה פסוקה היא כי היה וקיימת אפשרות, אף הקלושה ביותר, שבעל דין יזכה בתביעתו ובסעד המבוקש כנגד בעל הדין היריב, על פי העובדות המהוות את עילת התובענה, די בכך בכדי שהתביעה לא תמחק. (ראה לענין זה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי עמ' 138 מהדורה שביעית, 2003).

כבר נפסק לא אחת "כי המדיניות השיפוטית הנוהגת נוקטת משנה זהירות בסילוק תביעה על הסף, על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות (ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 155 - 156; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 - 725; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668, 671 - 672; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 166 - 168 (מהדורה שביעית, 2007); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה 641 - 642 (מהדורה 15, 2007); זוסמן, בעמ' 384, 387); על כן, במקרים בהם עשוי התובע לזכות בסעד אם יוכיח את העובדות להן הוא טוען, ואפילו יהא עליו לתקן לשם כך את כתב תביעתו – ולעתים יכול בית המשפט להביע דעתו בהקשר אחרון זה – אין למהר לסלק את התביעה על הסף (ראו גורן, שם; זוסמן, בעמ' 392 - 393). אטעים גם כאן, כי טרדה ונזק הנגרמים לבעל דין שכנגד ניתנים במידה רבה לתיקון בפסיקת הוצאות" (ראה רעא  8263/08 אריאל שגיא נ' אנטוני רוט ובניו בע"מ, פורסם בנבו [2008]).

אשר על כן, בשלב זה בו נדרש בית המשפט להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף, יש לבחון האם, על בסיס הנטען והמפורט בכתב התביעה, על פניו ומבלי לשמוע ראיות כלל, יש אכן מקום למחוק את התביעה. רק אם ימצא כי אין לתובע סיכוי ולו הקלוש ביותר, לקבל סעד כנגד המבקש, מן הדין יהא לסלק את התביעה על הסף. מעיון בכתב התביעה הרי שאין בידי לקבוע כבר בשלב מקדמי זה כי אין למשיבות הסיכוי ולו הקלוש ביותר לזכות בתביעתן, כולה או חלקה.

באשר לטענת ההתיישנות, המשיבה 1 הינה ילידת נובמבר 1987, בעוד שהתביעה הוגשה בספטמבר 2012, קרי כחודשיים ימים עובר לתום תקופת ההתיישנות ומשכך אין בידי לקבל טענת המבקשים בהקשר עם טענת ההתיישנות. בכל הנוגע למשיבה 2, אינני סבורה כי ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי עילת תביעתה התיישנה, בין היתר בשים לב להשתלשלות העובדות כפי שאלו עולות מכתב התביעה ובין היתר מועד ניתוח המשיבה 1 שאירע בשנת 2007 וכן בשים לב להלכות המובאות לעיל באשר לסילוק תביעה על הסף. בהקשר דברים אלו אזכיר כי על פי הוראות סעיף 6 בחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן- "חוק ההתיישנות") מניין התקופה מתחיל במועד בו נולדה עילת התביעה, בעוד שעל פי הוראות סעיף 89 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], היום בו נולדה עילת התביעה הינו אחד מאלה: (א) מקום שעילת התביעה היא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל, היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל; (ב) מקום שעילת התביעה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק, במידה ולא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התביעה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. בנסיבות המקרה דנן, לא שוכנעתי במידה המספקת בשלב זה כי עילת התביעה של המשיבה 2 נדונה להתיישנות.

באשר לטענה בדבר כלל ייחוד העילה, לשיטת המבקשות כלל ייחוד העילה הקבוע בחוק כופה על המשיבות לתבוע בגדרו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים. המשיבות טוענות מנגד כי עומדת להן עילת תביעה עצמאית, כזו שאינה תחומה ב-ד' אמותיו של כלל ייחוד העילה. בספרות נטען כי "גבולותיה של העילה הכופה על התובע את תחולתו של חוק הפיצויים ומונעת ממנו לתבוע מחוץ למסגרת החוק ייקבע בהתאם לגבולותיו של הקשר הסיבתי המשפטי הקושר בין השימוש ברכב לבין הנזקים הנתבעים...נזקים עוקבים, שבאו בעקבות הנזק הראשוני, יישארו בגדר העילה וייקנו זכות תביעה במסגרת חוק הפיצויים – רק אם לא יוגדרו כנזק רחוק..." (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים עמ' 397 מהדורה רביעית, 2011 (להלן- "ריבלין"). ודוק- המשיבות טוענות כי עילת הרשלנות הנטענת כלשונן הינה בגין הניתוח שבוצע על ידי המבקשים. בענייננו, הניתוח הנטען בוצע בשנת 2007 כאשר תאונת הדרכים אירעה בשנת 1995 ואין בית המשפט משוכנע ברמה הנדרשת, בשלב זה, כי יש קשר סיבתי בין התאונה לנזק הנטען בכתב התביעה, קשר כזה המקים את כלל ייחוד העילה. מנגד, אכן יכול ויתברר בסופו של ההליך, לאחר הצגת ראיות ושמיעת עדויות מומחים כי הנזק הנטען שנגרם למשיבה 1 הינו פועל יוצא של תאונת הדרכים וכי קיים קשר סיבתי ישיר בין תאונת הדרכים לבין הנזק הנטען של המשיבה 1 מה שיביא לדחיית התביעה ככל שהיא מתבססת על פקודת הנזיקין (ר' למשל ת"א (תל אביב-יפו) 30483/05 שרה יונגר נ' קופת חולים כללית מרכז רפואי רבין, פורסם במאגרים המשפטיים, ניתנה ביום 11.12.20005). ואולם, בשלב מקדמי זה אין בידי בית המשפט האפשרות לקבוע מסמרות בנדון. זאת ועוד, מהחומר שהוצג בפני בית המשפט, בשלב זה, לא ברור האם מוצתה תביעה על פי החוק כנגד הנהג הפוגע. ריבלין כבר ביאר כי: "נפגע בתאונת דרכים שסבל שברים ברגלו שקובעה, ולאחר שניתן פסק הדין בתביעה שהגיש במסגרת חוק הפיצויים נותח להוצאת הקיבוע, וטוען להתרשלות במהלך הטיפול הרפואי אינו נחסם על ידי הוראת ייחוד התביעה והוא רשאי לתבוע פיצוי בגין הטיפול הרפואי המאוחר." (ריבלין בעמ' 411).

באשר לטענה בקשר עם חוות הדעת מטעם המשיבות, הרי שאין בידי לקבלה. בחוות הדעת נכתב בלשון ברורה כי: "גב' זורניצקי עברה כריתת טחול עם ניסיון לאתר טחולנים בחלל הבטן, אך ניסיון זה לא צלח הן עקב הקושי לאתר טחולנים בחלל הבטן בעת הניתוח והן בשל ריבוי טחולנים באיזורים שונים בחלל הבטן" (שם בעמ' 3).

לסיכום:

הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

המבקשים יגישו כתב הגנתם בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטה זו.

בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.